<h1>ראבי"ה סימן תתנ"ג</h1>
<h2>דף יא.</h2>
אמר שמואל כל היושב בתענית נקרא חוטא, היכי דלא מצי מצער את נפשיה, אבל היכי דמצי מצער את נפשיה נקרא קדוש. ואית דגרסי בהך דרבי אלעזר הך דצריכא ליה איקרי קדוש כגון שנדר בעת צרתו [כ]דכתיב [בראשית כ"ח] וידר יעקב נדר לאמר וכו', וגם כתיב [במדבר כ"א] וידר ישראל, ולא הוי כאלו בנה במה, הא דלא צריכא ליה איקרי חוטא, דהמקיימו כאילו הקריב עליו בשעת איסור הבמות. ורבי אלעזר הקפר דריש לה לקרא כשמואל. והך [דפרכינן דרבי אלעזר מדרבי אלעזר] פירשתי בתשובות שהשיב לי אבא מרי.
<h2>דף יא:</h2>
אמר רבי שמעון בן לקיש אם ת"ח הוא אינו רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים. אמר רב ששת בר בי רב דיתיב בתעניתא כלבא אכיל לשירותיה. וכן מלמדי תינוקות. ובירושלמי בזרעים [דמאי פ"ז ה"ג] משמע שאסור להם בכל ימות השנה למעט באכילתן ובשתייתן מפני שלא יוכלו לטרוח ואסור להם להשכים למלאכת עצמן (לצורך) שצריכין שיהא מלאכתן באמונה.
